סיכום על השירים של דליה רביקוביץ 2d4k1b

‫אהבה\דליה רביקוביץ'‬ ‫הפעלים בשיר‪:‬‬ ‫נחפזו וירדו ‪ -‬מה גדלה אהבתם‬ ‫צללו‪ ,‬שהו‪ ,‬הרחיקו ‪ -‬כן גדלה אהבתם‬ ‫הפעלים בשיר מסמלים את ההיסחפות מטה שבאה בעקבות האהבה הסוחפת‬ ‫של זוג הדגים‪ ,‬אשר הובילה אותם לצניחה אינסופית למצולות הים ללא סיכוי‬ ‫להיחלצות ‪.‬‬ ‫ככל שהדגים צוללים עמוק כך אהבתם מתגברת ‪ ,‬מדובר באהבה שאין לה גבולות‬ ‫ושאפילו הדובר כבר עייף מלתאר אותה ‪.‬‬ ‫למה המשוררת משתמשת בים ?‬ ‫מכיוון שהים כה גדול ‪ ,‬כה עמוק ויש בו דברים מדהימים כך גם‬ ‫האהבה ‪ ,‬ולא לשכוח שהים מסמל רומנטיקה ‪.‬‬ ‫המשוררת מצליחה לצייר ציור אומנותי באמצעות השיר בדומה לתמונה אומנותית‬ ‫של אומן ‪ ,‬כך שבאמצעותו היא מתארת את האהבה ‪.‬‬ ‫הדגים בשיר כמייצגים בני אדם‬ ‫בשיר יש רמיזות לכך שמדובר על בני אדם ‪.‬‬ ‫" לספר איש לרעהו " – דגים אינם מדברים ‪.‬‬ ‫מדובר על " אהבת דגים " – האם דגים באמת מסוגלים לאהוב ?‬ ‫אז ישנה האנשה ‪ :‬הדגים מייצגים בני אדם ‪.‬‬ ‫*אם אכן מדובר על בני אדם הרי מצבם רע מאוד ‪ ,‬כי כל מה שעושים הדגים בשיר‬ ‫אינו טוב לבני אדם ‪ ,‬נסביר זאת בהשוואה הזאת ‪:‬‬ ‫דגים‪:‬‬ ‫*מסוגלים לנשום מתחת למים‬ ‫*ביתם במצולות הים‬ ‫*אינם עולים אל החוף‬ ‫בני אדם‪:‬‬ ‫נחנקים מתחת למים ללא ציוד‬ ‫•‬ ‫אינם מסוגלים לחיות במצולות הים‬ ‫•‬ ‫חיים על החוף‬ ‫•‬ ‫השוואה כזאת מרמזת שהאהבה שמדובר עליה בשיר הינה אהבה‬ ‫מייסרת‪ ,‬השקיעה‬ ‫במצולות מזכירה טביעה‪ ,‬מרמזת על מערכת יחסים שהולכת ומסתבכת‬ ‫עד שאין דרך‬ ‫החוצה ‪.‬‬ ‫אהבה היא דבר יפה אבל כל דבר במידה ולכל דבר יש גבולות‬ ‫שלא טוב לחצות ‪.‬‬ ‫אהבה אמיתית כלל לא ניתנת למלים‪ .‬גודל האהבה אינו‬ ‫•‬ ‫ניתן לתיאור‪ ,‬כנאמר" "ילא הפה מספר אהבתם"‪ .‬בחירת הדגים‬ ‫כאוביקט שתיקה מתאימה מאוד‪ ,‬לפיכך‪.‬‬ ‫יש כאן הרבה מעבר למלים‪ .‬כששניים מאוד אוהבים‪ ,‬הם אינם‬ ‫זקוקים לאמירה כלשהי‪ .‬גם אינם זקוקים לחברה מסביב‪ .‬לכן הם‬ ‫יכולים "להרשות" לעצמם לשתוק‪...‬‬ ‫הצלילה של הדגים מעידה על עומק האהבה‪ ,‬להיות לבד יחד‪ ,‬לא‬ ‫עם אחרים‪ .‬האם ההתנתקות הזו טובה לאהבה?‬

‫האם אהבה יכולה להתפתח בצורה כזו? כאן מדובר בהתאהבות‪,‬‬ ‫בשלב הראשוני‪ ,‬כשאינך זקוק לאיש מלבד בן‪/‬בת הזוג‪.‬‬ ‫המלים‪ :‬ים‪/‬אהבתם‪ ,‬משמשות חרוז חוזר שלוש פעמים בשיר וכך‬ ‫מודגשת האהבה‪ ,‬עומקה‪ ,‬ממדיה‪ ,‬ים האהבה כשמו ‪ -‬כן הוא‪.‬‬ ‫‪ 2‬דגים מיהרו לרדת אל מצולות הים )התרחקו מכולם( וסיפרו אחד‬ ‫•‬ ‫לשני עד כמה הם אוהבים‪) .‬אובססיות‪ -‬התמכרות אחד לשני‪ -‬הלכו רחוק‬ ‫רחוק ואיבדו את הדרך(‬ ‫* הדגים מתוארים כבני אדם‪.‬‬ ‫•‬ ‫* זה לטוב לדגים אבל לא לבני אדם‪.‬‬ ‫•‬ ‫זהו שיר קצר שבו מספרת הדוברת בשיר על ‪ 2‬אוהבים שהם דגים‬ ‫•‬ ‫ועל סיפור אהבתם‪ .‬המיוחד בשיר שהוא בנוי משני קטבים מנוגדים‬ ‫)קצוות(‪ .‬מצד אחד הוא כתוב בצורה של הומור על האנשת דגים ועל‬ ‫מימוש אהבתם‪ .‬מצד שני יש רמזים רציניים על אובדן שאורב למי שמרחיק‬ ‫לכת )התמכרות לאהבה( ע"י התנתקות ממקום בטוח )חוף מבטחים(‪.‬‬ ‫סיפור אהבה מתחיל בדחף‪ ,‬ברצון חזק והתרגשות גדולה כדי‬ ‫•‬ ‫להגשים אהבה ולכן המאוהבים מתרחקים מהסביבה החיצונית ובשלב‬ ‫מאוחר יותר אפילו שוהים במעמקים= ריחוק וניתוק וממשים את אהבתם‪.‬‬ ‫בבית ה‪ 3-‬מסתמן שינוי‪ ,‬השורות המשמעותיות בשיר "ולא עוד עלו אל‬ ‫החוף"‪.‬‬ ‫משל – דגים ונמשל – בני אדם‪.‬‬ ‫•‬ ‫בתחום המשל רואים שהם מגשימים את אהבתם והם מאושרים אבל‬ ‫•‬ ‫בתחום הנמשל רואים שהיווצרויות מתהפכות משום שבמקום שחיים דגים‪,‬‬ ‫מתים אנשים‪ .‬מעמקי הים הם מלכודת מוות לבני האדם והחוף הוא מקום‬ ‫בטוח – חיים ואם היווצר נתק של בני אדם ממקום בטוח‪ ,‬והמילים "לא עוד"‬ ‫לא משאירות שום פתח לשינוי\ לתיקון אומרות שקסם האהבה יכול לסחוף‬ ‫את האוהבים‪ ,‬לנתק אותם מהחוץ= מקום בטוח ולסחוף אותם לאבדון‪.‬‬

‫פים‬ ‫כשו ִ‬ ‫ִ‬ ‫עה‪,‬‬ ‫ני ג ִבְ ָ‬ ‫היום אֲ ִ‬ ‫ַ‬ ‫ני ָים‪.‬‬ ‫חר אֲ ִ‬ ‫מ ָ‬ ‫ָ‬ ‫עה‬ ‫ני תו ָ‬ ‫כל יום אֲ ִ‬ ‫ָ‬ ‫מר ְָים‪,‬‬ ‫של ִ‬ ‫אר ֶ‬ ‫כ ִבְ ֵ‬ ‫עה‬ ‫ני בו ָ‬ ‫כל יום אֲ ִ‬ ‫ָ‬ ‫קים‪.‬‬ ‫קי ִ‬ ‫דת בַנ ְ ִ‬ ‫אובֶ ֶ‬ ‫תי‬ ‫מ ִ‬ ‫חל ַ ְ‬ ‫לה ָ‬ ‫בַל ַי ְ ָ‬ ‫מים‬ ‫ד ִ‬ ‫סים אֲ ֻ‬ ‫סו ִ‬ ‫קים‪,‬‬ ‫לים ְויר ֻ ִ‬ ‫סג ֻ ִ‬ ‫ְ‬ ‫תי‬ ‫שב ְ ִ‬ ‫ק ַ‬ ‫קר הִ ְ‬ ‫ב ֶ‬ ‫לַ ֹ‬ ‫קץ‪,‬‬ ‫אין ֵ‬ ‫עד ֵ‬ ‫כפוך ְ ַ‬ ‫פִ ְ‬ ‫כים‪,‬‬ ‫של תֻ ִ‬ ‫שקוש ֶ‬ ‫ק ְ‬ ‫ִ‬ ‫בלול‬ ‫ש ְ‬ ‫ני ַ‬ ‫היום אֲ ִ‬ ‫ַ‬

‫עץ‬ ‫ני ֵ‬ ‫חר אֲ ִ‬ ‫מ ָ‬ ‫ָ‬ ‫מר‪.‬‬ ‫רם כ ַתָ ָ‬ ‫ָ‬ ‫הייתי כוך ְ‬ ‫תמול ָ‬ ‫אֶ ְ‬ ‫פית‪.‬‬ ‫ד ִ‬ ‫ני צ ְ ָ‬ ‫היום אֲ ִ‬ ‫ַ‬ ‫חר‪.‬‬ ‫מ ָ‬ ‫ני ָ‬ ‫חר אֲ ִ‬ ‫מ ָ‬ ‫ָ‬ ‫בקריאה ראשונה ניראה כי השיר פרוע‪ ,‬הפכפך ובכאילו אין לו שום דבר שמקשר‬ ‫בין הבתים‪ .‬אבל השיר הזה הוא מובנה מאוד ומביע רצון רב לכמיהה למצב טוב‬ ‫‪.‬יותר ממה שהדוברת בשיר נמצאת בו עכשיו‬ ‫החוט המקשר בין בתי השיר‪ ,‬הן מילות הזמן‪) :‬אתמול‪,‬היום‪,‬מחר=חוקיות החיים(‪,‬‬ ‫‪)).‬לילה‪,‬בוקר=ניגודים‬ ‫הבתים הראשונים מתארים את המצב העכשווי של הדוברת ומילות הזמן מציינות ‪4‬‬ ‫מצבים נפשיים מנוגדים‪ .‬הדוברת בשיר היא בעלת תקוות ויש לה גם חלומות והוא‬ ‫"עולם המחר" המחר מציין ציפייה למשהו טוב יותר בעתיד ומציין רצון לכול מה‬ ‫שמתקשר לעץ תמר גבוה‪ ,‬יפה‪ ,‬פרי מתוק‪ ,‬אצילות‪ ,‬עוצמה ורק דברים טובים‪.‬‬ ‫בבית האחרון משהו מתחיל להשתנות מכוך סגור‪ ,‬חשוך‪ ,‬שהיא הרגשה של‬ ‫בדידות רעה היא הופכת לצדפית שהיא דבר יפה‪ ,‬יוקרתי ובכך הדוברת בשיר‬ ‫פורצת מתוך המעגל הסגור שהייתה נתונה בו לדרך פתוחה והיא מציירת עתיד‬ ‫‪".‬כשהיא אומרת "מחר אני מחר‬ ‫אנחנו לא יודעים בדיוק איזה מחר אבל הרושם הוא מחר אופטימי‪ .‬המחר הוא חלק‬ ‫בילתי ניפרד מתחושה של פתיחות לקראת מה שיבוא שיכלול את כול החלומות‬ ‫והתקוות‬ ‫בקריא ראשונה נראה כי השיר כישופים פרוע‪ ,‬הפכפך‪ ,‬עוברים מעניין לעניין‬ ‫וכאילו אין שום חוט מקשר‪ .‬אבל זה לא כך‪ ,‬זה שיר מאוד מובנה כשהוא מתאר‬ ‫דמות עם מצבי רוח משתנים עם רצון גדול\שאיפה גדולה למצב טוב יותר מהמצב‬ ‫שהדמות נתונה בו עכשיו‪ .‬הדבר שמהווה את חוט השדרה בשיר אלו הן מילות‬ ‫הזמן )היום‪ ,‬מחר‪ ,‬לילה‪ ,‬בוקר‪-...‬ניגוד(‪.‬‬ ‫בבית ה‪ :1-‬היום מחר – ניגוד!‬ ‫בבית ה‪ 2-‬וה‪ :3-‬לילה ובוקר – ניגוד!‬ ‫בבית ה‪ :4-‬היום ומחר – ניגוד!‬ ‫מחר‬ ‫היום‬ ‫*בבית החמישי‪ :‬אתמול‬ ‫ארבעת הבתים הראשונים מתארים את המצב העכשווי של הדוברת בשיר‪ ,‬ומילות‬ ‫הזמן מציינות מצבים נפשיים מנוגדים‪ .‬בלילה מתרחש מעבר מעולם המציאות אל‬ ‫ההולם ההזוי‪ ,‬הדמיוני‪ .‬זוהי בריחה מהמציאות אל החלום אבל בבוקר מתעוררים‬ ‫אל המציאות והמציאות מוחקת את המראה המופלא של הלילה‪ ,‬והכול תפל‬ ‫בעיניה‪ .‬בשלב הזה מבינה הדוברת את מצבה וההבנה הזו פותחת פתח לתיקון‬ ‫)אפשרות לתיקון( את השינוי עם הרבה תקווה אפשר לראות בבית האחרון‪:‬‬ ‫ומחר אני מחר"‬ ‫היום אני צדפית‬ ‫"אתמול ההייתי כוך‬ ‫תהליך מלמטה למעלה‪....‬‬ ‫בבית האחרון יש תהליך אופטימי מ"הרגשה" של כוך )שחור‪ ,‬רע‪ ,‬אפל‪ ,‬סגור( היא‬ ‫עוברת להרגיש כמו צדפית )יותר טוב – לבן‪ ,‬יקר‪ ,‬נפתח‪ ,‬עור‪ ,‬יופי‪ (..‬ומחר התקווה‬ ‫שהיא תרגיש טוב יותר )מקווה(‪.‬‬

‫היא מקווה שהמחר יהיה טוב יותר‪ ,‬תחושה טובה לקראת הבאות והאופטימיות!!!‬ ‫כישופים – הזוי‪ ,‬הרגשה של שיגעון‪.‬‬

‫"גאווה" ‪ /‬דליה רביקוביץ'‬ ‫ך‪,‬‬ ‫רת ל ְ ָ‬ ‫מ ֶ‬ ‫ני או ֶ‬ ‫רים‪ ,‬אֲ ִ‬ ‫שב ָ ִ‬ ‫עים נ ִ ְ‬ ‫סל ָ ִ‬ ‫פילו ְ‬ ‫אֲ ִ‬ ‫נה‪.‬‬ ‫ק ָ‬ ‫מת ז ִ ְ‬ ‫ח ַ‬ ‫מ ֲ‬ ‫ְולא ֵ‬ ‫בקור‪,‬‬ ‫חם ו ַ‬ ‫בם בַ ֹ‬ ‫על ג ַ ָ‬ ‫בים ַ‬ ‫הם שוכ ְ ִ‬ ‫רבות ֵ‬ ‫נים ַ‬ ‫ש ִ‬ ‫ָ‬

‫רבות‪,‬‬ ‫כה ַ‬ ‫נים ֹ‬ ‫ש ִ‬ ‫ָ‬ ‫של ְָוה‪.‬‬ ‫של ַ‬ ‫שם ֶ‬ ‫ר ֶ‬ ‫צר ֹ‬ ‫עט נו ַ‬ ‫מ ַ‬ ‫כִ ְ‬ ‫עים‪.‬‬ ‫קי ִ‬ ‫רים הַבְ ִ‬ ‫סת ָ ִ‬ ‫מם ו ְכ ָך ְ נ ִ ְ‬ ‫מקו ָ‬ ‫מ ְ‬ ‫הם ז ִָזים ִ‬ ‫אין ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫עין ג ַאֲָוה‪.‬‬ ‫מ ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫הם בְצ ִפ ִָיה‪.‬‬ ‫לי ֶ‬ ‫ע ֵ‬ ‫ברות ֲ‬ ‫רבות עו ְ‬ ‫נים ַ‬ ‫ש ִ‬ ‫ָ‬ ‫תם‬ ‫בר או ָ‬ ‫ש ֵ‬ ‫תיד ל ְ ַ‬ ‫ע ִ‬ ‫ש ָ‬ ‫מי ֶ‬ ‫ִ‬ ‫בא‪.‬‬ ‫לא ָ‬ ‫דין ֹ‬ ‫ע ַ‬ ‫ֲ‬ ‫ח ְוחוֵזר‪,‬‬ ‫גי ַ‬ ‫מ ִ‬ ‫גשות‪ ,‬ו ְהַָים ֵ‬ ‫האצות נ ִר ְ ָ‬ ‫שג‪ָ ,‬‬ ‫שג ְ ֵ‬ ‫מ ַ‬ ‫אזוב ְ‬ ‫ְואז הָ ֵ‬ ‫עה‪.‬‬ ‫תנו ָ‬ ‫לא ְ‬ ‫הם ל ְ ֹ‬ ‫מה‪ֵ ,‬‬ ‫ְודו ֶ‬ ‫עים‬ ‫סל ָ ִ‬ ‫על הַ ְ‬ ‫חכ ֵך ְ ַ‬ ‫טן ל ְהִתְ ַ‬ ‫ק ָ‬ ‫לב ָים ָ‬ ‫שָיבוא כ ֶ ֶ‬ ‫עד ֶ‬ ‫ַ‬ ‫ך‪.‬‬ ‫ָיבוא ו ְי ֵל ֶ ְ‬ ‫עה‪.‬‬ ‫פצו ָ‬ ‫בן ְ‬ ‫אם הָאֶ ֶ‬ ‫ופ ִתְ ֹ‬ ‫עה‪.‬‬ ‫רה בְהַפ ְתָ ָ‬ ‫רים ֶזה קו ֶ‬ ‫שב ָ ִ‬ ‫עים נ ִ ְ‬ ‫סל ָ ִ‬ ‫ש ְ‬ ‫ך‪ ,‬כ ְ ֶ‬ ‫תי ל ְ ָ‬ ‫מר ְ ִ‬ ‫א ַ‬ ‫שים‪.‬‬ ‫גם אֲנ ָ ִ‬ ‫מה ַ‬ ‫ו ַ‬ ‫תקציר‪:‬‬ ‫השיר "גאווה" מתאר את סיפורם של הסלעים על שפת הים ‪ ,‬הוא מתחיל‬ ‫מההסתרה ומגיע לחשיפה‪ .‬מצב הסלעים מטפורי למצבם של בני‪-‬האדם – אלה גם‬ ‫אלה נתונים בתוך מציאות המזמנת להם קשיים ברמות שונות‪ .‬ניסיונם לשמר את‬ ‫גאוותם העצמית‪ ,‬מתבטא בהתגוננות פאסיבית מפני רעות העלולות לבוא‪ .‬הציפייה‬ ‫למשבר נמשכת שנים רבות‪ ,‬אבל בואה וודאי‪ .‬לקראת סיום השיר‪ ,‬עולה תחושת‬ ‫קירבה של הדוברת לאירוע השבירה‪ ,‬כאשר היא מחליפה לשון זכר רבים כללית‬ ‫)"אפילו סלעים נשברים"( ללשון נקבה יחיד )"האבן פצועה"(‪ .‬בכך נחשפת‬ ‫הזדהות עמוקה של הדוברת עם הסלעים‪ ,‬ההופכת את השיר לאישי‪.‬‬ ‫השוואת הסלעים לאנשים מעמידה באור אירוני את מושג הגאווה‪ .‬מתברר שגאוות‬ ‫האדם שברירית‪ .‬הוא מנסה בכל כוחו להסתיר את חולשותיו ולהעמיד פני חזק אל‬ ‫מול פגעי החיים‪ ,‬אך כשמגיע יומו להישבר‪ ,‬אפשר שהדבר יקרה כתוצאה מפגיעה‬ ‫קלה‪ ,‬ארעית ומפתיעה‪ .‬השיר מבקש להצביע על מבנה אישיותו של האדם‪ ,‬הנוטה‬ ‫בהחלט להישבר בנסיבות מסוימות‪ ,‬אך למרות זאת להציע גאווה אמיתית – כזאת‬ ‫המאפשרת התמודדות ישירה ואמיצה עם המשבר‪.‬‬ ‫נושא השיר‬

‫השיר "גאווה" עוסק בתהליך שבירתם של סלעים כסמל לתהליך שבירתם של‬ ‫בני‪-‬אדם‪ ,‬למרות ששנים רבות הם מצליחים להסתיר את השבירה מעיני כל ‪.‬‬ ‫הדוברת טוענת כנראה שכל דבר נשבר‪ ,‬אפילו הסלעים‪ .‬על אחת כמה וכמה‬ ‫אנשים‪ .‬היא מתארת את הסלעים ליד הים השוכבים שנים רבות ומסתירים את‬ ‫החריצים והבקיעים שבהם מתוך גאווה‪ ,‬הם לא מוכנים להראות את חולשתם‪ .‬עד‬ ‫שמגיע כלב ים המתחכך בהם וחושף את החריצים‪ .‬כך גם בני האדם‪.‬‬ ‫מבנה השיר – השיר בנוי מיחידה אחת הכוללת שורות קצרות וארוכות לסירוגין‪.‬‬ ‫מבנה זה תורם לבניית תחושה המזכירה את תנועת גלי הים‪ ,‬ש"מגיח וחוזר"‪.‬‬ ‫ההימנעות מחלוקה לבתים ממחישה את הלך‪-‬הנפש של הדוברת‪ :‬מתח נפשי‬ ‫דחוס בתוך מסווה של אורך‪-‬רוח‪ .‬הבית האחד מסמן אמירה אחת כמעין התפרצות‬ ‫שמטרתה להתפרק ממועקה כבדה‪ .‬לשיר מבנה של מסגרת – השורה הראשונה‬ ‫משמשת כהכנה לקראת השורה האחרונה‪.‬‬ ‫היסוד הסיפורי בשיר‬ ‫השיר נפתח בטענת הדוברת‪" :‬אפילו סלעים נשברים"‪ .‬היא מדגישה כי השבירה‬ ‫לא נובעת מִזקנה‪ .‬היא מתפתחת לאט – "שנים רבות" – ונגרמת מסיבה לא‬ ‫ברורה‪ .‬במהלך השנים‪ ,‬שוכבים הסלעים על גבם במה שנראה כמעין שלווה –‬ ‫"כמעט נוצר רושם של שלווה"‪ .‬הם ממשיכים ברביצתם הדוממת‪ ,‬וכך אין רואים‬ ‫את הבקיעים הנוצרים בהם‪ .‬הסתרת הבקיעים מתוארת כ"מעין גאווה"‪ .‬הסלעים‬ ‫מונחים במקומם‪ ,‬נתונים בציפייה למי שעתיד לשבר אותם ועדיין לא בא‪ .‬קפיאתם‬ ‫על הקרקע שנים כה רבות מתרחשת למרות התנועה הרוחשת סביבם – "האזוב‬ ‫משגשג‪ ,‬האצות נגרשות"‪ .‬הים מתקרב ונסוג במחזורים של גאות ושפל‪ ,‬אך הם‬ ‫נותרים במקומם‪ .‬השינוי מופיע ממקום בלתי‪-‬צפוי – כלב ים קטן המתחכך על‬ ‫הסלעים‪ ,‬מוביל לשבירתם המפתיעה‪ .‬הדוברת מסיימת במסקנתה‪ ,‬שכפי שסלעים‬ ‫נשברים בהפתעה‪ ,‬כך גם אנשים‪.‬‬ ‫היסוד הלירי בשיר‬ ‫נוכחות הדוברת בשיר מסומנת‪:‬‬ ‫‪ .1‬בטור הראשון במילים "אני אומרת לך" ‪.‬‬ ‫ו‪ -‬בטור האחרון "אמרתי לך" ‪.‬‬ ‫‪ .3‬במעבר משימוש בלשון זכר רבים – "סלעים" ללשון נקבה יחיד – "אבן"‪,‬‬ ‫הדבר חושף הזדהות עמוקה של הדוברת עם הסלעים‪.‬‬

‫מכאן מתבררת האנלוגיה‬

‫בין הסלעים לבני‪-‬האדם‪" :‬אפילו סלעים נשברים ]‪ [...‬ומה גם אנשים" – וכך גם‬ ‫בני‪-‬אדם‪.‬‬ ‫שבירת הגאווה‬ ‫הבקיעים הנסתרים מבהירים כי הגאווה והשלווה מדומות הן‪ .‬אולם יתכן מצב‪ ,‬שבו‬ ‫החשיפה‪ ,‬השבירה הסופית‪ ,‬תוביל דווקא לגאווה‪ .‬לעתים הכישלון עשוי להיות‬ ‫ביטוי לגאווה‪ .‬הכישלון הבונה מבטא את השבירה המאפשרת בנייה מחדש‪ .‬יכולתו‬ ‫של האדם להישאר גאה גם אחרי כישלון ‪ /‬שבירה מסמנת את העוצמה האנושית‪.‬‬ ‫הופעתו המקרית של כלב הים הקטן‪ ,‬המתחכך להנאתו‪ ,‬שוברת את ציפיית‬ ‫הסלעים‪ .‬קיימת אי‪-‬התאמה בין משקלה הרב של הציפייה לבין מיעוט ערכו של‬ ‫הגורם האחרון לשבירה‪ .‬מכאן נובע שלפעמים השבירה נגרמת מפגיעה של דבר‬ ‫"קל" מאוד‪ ,‬ובזאת ניתן ביטוי עז לרגישות ושבריריות נפש האדם‪.‬‬ ‫שבירת הסלעים ‪:‬‬ ‫א‪" .‬נסתרים הפקיעים" שבירה ראשונה‪ ,‬שהסלעים מנסים להסתיר‬ ‫ב‪.‬‬

‫"שנים רבות עוברות עליהם בציפייה"‪ :‬שבירת הציפיות ‪ :‬הציפייה הדרוכה‬

‫תוגשם בצורה אירונית‪ :‬במקום ישות מופלאה‪ ,‬מופיע באקראי יצור קטן‪ ,‬חסר‪-‬ערך‪,‬‬ ‫מתחכך להנאתו על הסלעים‪ ,‬בא והולך‪.‬‬ ‫ג‪" .‬ופתאום האבן נפצעת " הפציעה הבלתי נמנעת ‪ .‬הנגרמת על יד כלב ים‬

‫משמעות כותרת השיר‬ ‫המילה גאווה מופיעה רק פעם אחת לכל אורך השיר‪.‬ובכל זאת היא הכותרת של‬ ‫השיר ‪ :‬למילה גאווה יש כמה פירושים‪:‬‬ ‫א‪ .‬הרגשה של כבוד עצמי‪ ,‬אי‪ -‬התרפסות ‪,‬‬ ‫ב‪ .‬הרגשה של עליונות והתנשאות ‪,‬‬ ‫ג‪ .‬הרגשה של אושר ושביעות רצון ‪.‬‬ ‫בשיר שלנו נאמר על הסלעים שהם שוכבים ולא זזים וכך נסתרים הבקיעים מעיני‬ ‫כל‪ ,‬מצב זה המפגין עוצמה וכוח כלפי חוץ יש בו גאווה ‪ ,‬זהו ניסיון להסתיר את‬ ‫החולשה )הבקיעים (‪ ,‬להסתיר את הצד הפגוע והכואב ובכך לא יזדקק לעזרת‬ ‫הזולת ולרחמיו ‪ ,‬אם כן הגאווה כאן היא תכונה חיובית בהחלט זוהי הרגשה של‬ ‫כבוד עצמי‪ ,‬גאווה הנובעת מתוך הכרת‪-‬ערך עצמית‪ ,‬ויש בה עמידה זקופה ואיתנה‬ ‫מול קשיי החיים‪ .‬יש בה גדלות‪-‬נפש אמיתית מעוררת כבוד והערכה‪, .‬ואם הסלעים‬

‫מתנהגים בגאווה‪ ,‬גם בני האדם מסתירים את החולשות שלהם גם כאשר הם על‬ ‫סף שבירה וזוהי גאווה אנושית‪. .‬‬ ‫הפער בין חיצוניות הסלעים )בני‪-‬האדם( העומדים לכאורה איתנים מול פגעי העולם‬ ‫לבין פנימיותם החושפת חולשה שסופה במשבר קשה‪ ,‬ממחיש את ההבדל בין‬ ‫הגאווה )כאילו אמיתית( לבין המציאות החושפת "גאווה" המתגלה כמדומה‪.‬‬ ‫בכך מקבלת כותרת השיר משמעות אירונית‪ ,‬שהרי מה שנראה כסימן לגאווה‬ ‫אמיתית‪ ,‬מתגלה במהלך השיר כאשליה בלבד – הגאווה המדומה מסתיימת‬ ‫בשבירה‪.‬‬ ‫ניתן להסיק כי לכותרת "גאווה" תפקיד כפול‪ .‬האפשרות האחת היא לזהות את‬ ‫תכונת הגאווה הטבועה באדם גם כשהוא על סף שבירה‪ .‬הניסיון הטבעי של האדם‬ ‫להסתיר את חולשותיו הוא הביטוי לגאוותו – "אין הם זזים ממקומם וכך נסתרים‬ ‫הבקיעים"‪ .‬אנשים מעדיפים ליצור רושם של שלווה והם מוכנים להקריב רבות‬ ‫מנוחיותם על‪-‬מנת שלא לחשוף את כישלונם ובכך לשמור על מעטה של גאווה‪.‬‬ ‫האפשרות האחרת רומזת למחויבות להתמודד עם האמת שסופה להיחשף‪ ,‬והאדם‬ ‫שסופו להישבר‪ ,‬בדיוק כמו הסלע ואפשר שהדבר יקרה כתוצאה מ"פגיעה קטנה"‬ ‫– "כלב ים קטן" ואז תתרחש שבירת הגאווה‪.‬‬ ‫כותרת השיר מכוונת להבחנה בין גאווה לגאווה – האחת מתנשאת מעל הראוי לה‪,‬‬ ‫כלומר מסתכלת על העולם מלמעלה ומבטאת יחס מזלזל לזולת‪ .‬זוהי גאווה‬ ‫מדומה שמכסה על ריקות וחוסר‪-‬ערך‪ .‬האחרת נובעת מתוך הכרת‪-‬ערך עצמית‪,‬‬ ‫ויש בה עמידה זקופה ואיתנה מול קשיי החיים‪ .‬יש בה גדלות‪-‬נפש אמיתית מעוררת‬ ‫כבוד והערכה‪.‬‬ ‫הפער בין חיצוניות הסלעים )בני‪-‬האדם( העומדים לכאורה איתנים מול פגעי העולם‬ ‫לבין פנימיותם החושפת חולשה שסופה במשבר קשה‪ ,‬ממחיש את ההבדל בין‬ ‫הגאווה )כאילו אמיתית( לבין המציאות החושפת "גאווה" המתגלה כמדומה‪.‬‬ ‫בכך מקבלת כותרת השיר משמעות אירונית‪ ,‬שהרי מה שנראה כסימן לגאווה‬ ‫אמיתית‪ ,‬מתגלה במהלך השיר כאשליה בלבד – הגאווה המדומה מסתיימת‬ ‫בשבירה‪.‬‬ ‫אמצעים אומנותיים‬ ‫‪ .1‬מטאפורה – השאלת הסלעים לשם תיאור בני‪-‬אדם‪" :‬אפילו סלעים נשברים‬ ‫]‪ [...‬ומה גם אנשים"‪ ..‬התהליך שעוברים הסלעים מעמידה איתנה עד שבירה‬ ‫מקביל לתהליך הדומה שעוברים בני‪-‬אדם‪.‬‬

‫‪ .2‬האנשה – תיאור הסלעים בלשון האנשה תורם להיותם משל למצבו של‬ ‫האדם‪ :‬הסלעים "שוכבים על גבם"‪" ,‬שנים רבות עוברות עליהם בציפייה"‪" ,‬האבן‬ ‫פצועה" –האנשת הסלעים מבהירה כי הקביעה "אפילו סלעים נשברים" איננה‬ ‫רק בגדר שבירה פיזית‪ ,‬אלא גם ובעיקר‪ ,‬שבירה נפשית – כזאת המאפיינת בני‪-‬‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫‪ .3‬ניגוד – בולט בשיר הניגוד בין הקפיאה על הקרקע של הסלעים – "אין הם‬ ‫זזים ממקומם"‪" ,‬ודומה‪ ,‬הם ללא תנועה" מתוך מאמץ להסתיר את הבקיעים‬ ‫)החולשות‪ ,‬הסדקים הקטנים(‪ ,‬לבין הדינאמיות של האזוב‪ ,‬האצות והים – "ואז‬ ‫האזוב משגשג‪ ,‬האצות נגרשות והים מגיח וחוזר" ‪.‬‬ ‫‪ .4‬מוטיב חוזר – הזמן‪ :‬שנים רבות‪ ,‬מי שעתיד‪ ,‬עדיין‪ ,‬עד ש‪ ,...‬ופתאום – ציוני‬ ‫הזמן השונים בונים את מתח תהליך השבירה ומדגישים את היסוד המתפתח‬ ‫שתחילתו בעמידה חזקה וסופו בחשיפת השבירה‪.‬‬ ‫‪.5‬אלוזיות‬ ‫א( "ואז האזוב משגשג"‪ ,‬רומז לפתגם‪ :‬אם בארזים נפלה שלהבת‪ ,‬מה‬ ‫יעשו אזובי‪-‬קיר?" בהקשר לשיר מציע הארמז משמעות רלוונטית – אם‬ ‫גדולים וחזקים נפלו בצרה )הסלעים(‪ ,‬איך יימלטו החלשים )אנשים‬ ‫ב( "עד שיבוא כלב ים‪ ,...‬רומז לביטוי "עד שיבוא המשיח" – הניגוד בין‬ ‫הציפייה המשיחית לבין כלב הים הקטן קשור בתפישה האירונית של המצב‬ ‫המתואר בשיר‪ :‬קיום שביר מאוד‪ ,‬גם כשהרושם החיצוני מקרין מעין כוח‪.‬‬ ‫אנלוגיה בין הסלעים והאנשים‬ ‫הסלעים‬

‫האנשים‪ /‬בני אדם‬

‫‪ .1‬אין לסלעים קיום נצחי ‪.‬‬

‫‪.1‬‬

‫אין לאדם קיום נצחי‬

‫‪ .2‬סופם של הסלעים להישבר‬

‫‪.2‬‬

‫גם בני אדם סופם‬

‫‪ .3‬הסלעים מסתירים את הבקיעים‬

‫להישבר‬ ‫מסתירים את חולשותיהם‬

‫‪,‬מעין גאווה‬

‫‪.3‬‬

‫‪.4‬נשברים בהפתעה‬

‫וכישלונם תחת מעטה של גאווה‬

‫‪.5‬הסלעים מזדקנים‬

‫‪.4‬‬

‫נשברים באפן פתאומי‬

‫‪.6‬שוכבים על גבם ומצפים‬

‫‪.5‬‬

‫אנשים מזדקנים‬

‫‪ .7‬האבן נפצעת‬

‫‪.6‬‬

‫שוכבים על גבם ומצפים‬

‫‪ .8‬הסלעים עומדים לכאורה איתנים מול‬

‫‪.7‬‬

‫האדם נפצע‬

‫פגעי העולם‪ /‬מצב חיצוני‬

‫‪.8‬‬

‫אנשים מעמידים פנים‬

‫‪ .9‬גאוותם מדומה‪ ,‬הסלעים נסדקים‬

‫כחזקים וחסונים‪/‬מצב חיצוני‬

‫מבפנים ‪/‬מצב פנימי‬

‫‪.9‬‬

‫גאוותם שברירית ‪ ,‬יכולים‬

‫להישבר בקלות ‪/‬מצב פנימי‬

‫אנלוגיה משלימה‬ ‫הסלעים בשיר משלבים את מאפייני הסלע עם מאפייני האדם‪ :‬כסלעים הם לא‬ ‫זזים‪ ,‬הם חזקים ונוקשים אבל כמו בני אדם הם מנסים להסתיר את פגעיהם‪ ,‬כמו‬ ‫בני אדם הם מצפים לעתיד ‪ ,‬וכמו בני אדם הם נפצעים ונפגעים ממגע רך של‬ ‫מישהו ‪,‬השיר מעניק לסלעים תכונות אנושיות‪ ,‬רגשות וחושים‪.‬‬ ‫אם כן הניגוד לכאורה בין הסלעים לבני האדם הקיים בטבע משתנה בשיר באופן‬ ‫פרדוכסאלי לדמיון ולהשלמה‪ -.‬שניהם נשברים בסופו של דבר ‪.‬לשניהם גאווה‬ ‫מדומה ‪ ,‬גאווה חיצונית המתגלה כאשליה בלבד כי היא מסתיימת בשבירה ‪.‬‬ ‫סיכום‬ ‫השיר "גאווה" מתאר מהלך סיפורי איטי ומתון מתוך התבוננות רגישה בקורותיהם‬ ‫של סלעים‪ .‬התהליך המתואר בשיר נע מהסתרה עד לחשיפה‪ .‬מצב הסלעים‬ ‫מטאפורי למצבם של בני‪-‬האדם – אלה גם אלה נתונים בתוך מציאות המזמנת‬ ‫להם קשיים ברמות שונות‪ .‬ניסיונם לשמר את גאוותם העצמית‪ ,‬מתבטא בהתגוננות‬ ‫פאסיבית מפני רעות העלולות לבוא‪ .‬הציפייה למשבר נמשכת שנים רבות‪ ,‬ואף‬ ‫שאין ברור מתי הוא יגיע‪ ,‬בואו וודאי‪ .‬לקראת סיום השיר‪ ,‬עולה תחושת קירבה של‬ ‫הדוברת לאירוע השבירה‪ ,‬כאשר היא מחליפה לשון זכר רבים כללית )"אפילו‬

‫סלעים נשברים"( ללשון נקבה יחיד )"האבן פצועה"(‪ .‬בכך נחשפת הזדהות עמוקה‬ ‫של הדוברת עם הסלעים‪ ,‬ההופכת את השיר לאישי‪.‬‬ ‫השוואת הסלעים לאנשים מעמידה באור אירוני את מושג הגאווה‪ .‬מתברר‬ ‫שגאוות האדם שברירית‪ .‬הוא מנסה בכל כוחו להסתיר את חולשותיו ולהעמיד פני‬ ‫חזק אל מול פגעי החיים‪ ,‬אך כשמגיע יומו להישבר‪ ,‬אפשר שהדבר יקרה כתוצאה‬ ‫מפגיעה קלה‪ ,‬ארעית ומפתיעה‪ .‬מכאן אולי נרמזת מסקנה כי הגאווה האמיתית‪,‬‬ ‫פירושה להתמודד עם המשבר ולהתחזק כתוצאה ממנו‪ ,‬ולא לנסות לברוח ממנו‬ ‫באמצעות ההסתרה והעמדת הפנים המזויפת‪ .‬השיר מבקש להצביע על מבנה‬ ‫אישיותו של האדם‪ ,‬הנוטה בהחלט להישבר בנסיבות מסוימות‪ ,‬אך למרות זאת‬ ‫להציע גאווה אמיתית – כזאת המאפשרת התמודדות ישירה ואמיצה עם המשבר‪.‬‬ ‫על המשוררת‬ ‫דליה רביקוביץ נולדה ברמת‪-‬גן בשנת ‪ .1936‬בהיותה בת ‪ 6‬נהרג אביה בתאונת‬ ‫דרכים והיא עברה עם משפחתה להתגורר בקיבוץ גבע‪ .‬בגיל ‪ 13‬עברה לחיפה‬ ‫ושהתה אצל משפחות אומנות‪ .‬מגיל ‪ 17‬החלה כותבת שירים‪ .‬ספרה הראשון‬ ‫"אהבת תפוח הזהב" זכה לשבחים רבים‪ .‬בראיון עמה אמרה‪" :‬שירה קשה יותר‬ ‫לקרוא‪ .‬מי שקורא שירה צריך להיות מאוהב במלים‪ ,‬הרבה דברים שמפתים אותנו‬ ‫בפרוזה‪ ,‬כמו דמויות‪ ,‬עלילה ותיאורים רחבים לא נמצאים בשירה‪."...‬‬ ‫במשך השנים גבר בשירתה של רביקוביץ היסוד הפוליטי‪-‬חברתי‪" :‬אני עם‬ ‫דמעות העשוקים"‪ ,‬הסבירה את עמדתה‪ .‬שיריה בולטים בעולם הרוחני העשיר‬ ‫המאפיין אותם‪ ,‬ראייתה המקורית את ההוויה האנושית ושליטתה בעברית על מגוון‬ ‫משלביה‪.‬‬ ‫דליה רביקוביץ היא כלת פרס ישראל לשנת ‪ .1998‬נפטרה ב‪.2005 -‬‬ ‫מהלך השיר‬ ‫השיר נפתח בטענת הדוברת‪" :‬אפילו סלעים נשברים"‪ .‬היא מדגישה כי השבירה‬ ‫לא נובעת מִזקנה‪ .‬היא מתפתחת לאט – "שנים רבות" – ונגרמת מסיבה לא‬ ‫ברורה‪ .‬במהלך השנים‪ ,‬שוכבים הסלעים על גבם במה שנראה כמעין שלווה –‬ ‫"כמעט נוצר רושם של שלווה"‪ .‬הם ממשיכים ברביצתם הדוממת‪ ,‬וכך אין רואים‬ ‫את הבקיעים הנוצרים בהם‪ .‬הסתרת הבקיעים מתוארת כ"מעין גאווה"‪ .‬הסלעים‬ ‫מונחים במקומם‪ ,‬נתונים בציפייה למי שעתיד לשבר אותם ועדיין לא בא‪ .‬קפיאתם‬ ‫על הקרקע שנים כה רבות מתרחשת למרות התנועה הרוחשת סביבם – "האזוב‬

‫משגשג‪ ,‬האצות נגרשות"‪ [1]1.‬הים מתקרב ונסוג במחזורים של גאות ושפל‪ ,‬אך‬ ‫הם נותרים במקומם‪ .‬השינוי מופיע ממקום בלתי‪-‬צפוי – כלב ים קטן המתחכך על‬ ‫הסלעים‪ ,‬מוביל לשבירתם המפתיעה‪ .‬הדוברת מסיימת במסקנתה‪ ,‬שכפי שסלעים‬ ‫נשברים בהפתעה‪ ,‬כך גם אנשים‪.‬‬ ‫הרעיונות המרכזיים של השיר ומשמעותם‬ ‫הדוברת והסלעים‬ ‫נוכחות הדוברת בשיר מסומנת במילים "אני אומרת לך" בפתיחה ו‪" -‬אמרתי לך"‬ ‫בסיום‪ .‬לכאורה‪ ,‬מצמצמת הדוברת את נוכחותה‪ ,‬כדי להתמקד בסלעים‪ .‬אך מה‬ ‫שנראה כעיסוק באמיתות כלליות‪ ,‬אינו אלא מסווה לוידוי אישי – חשיפה של משהו‬ ‫המסתתר במעמקי ה'אני'‪ .‬האנלוגיה בין הסלעים לדוברת נסמכת על ביטויים של‬ ‫האנשה‪ ,‬ואלה מתפתחים בהדרגה‪ .‬תחילה מסמנת ההאנשה נתונים פיזיולוגיים‪:‬‬ ‫"ולא מחמת זקנה ]‪ [...‬הם שוכבים על גבם"‪ .‬בהמשך היא מתייחסת למצבים‬ ‫רגשיים‪-‬תודעתיים‪" :‬שנים רבות עוברות עליהם בציפייה"‪ .‬ברגע השבירה נחשפת‬ ‫עמדת ההזדהות של הדוברת‪" :‬ופתאום האבן פצועה"‪.‬‬ ‫המעבר משימוש בלשון זכר רבים – "סלעים" ללשון נקבה יחיד – "אבן"‪ ,‬מסמן‬ ‫שתיאור הסלעים אינו אלא השלכה ממעמקי ה'אני' אל המציאות החיצונית‪.‬‬ ‫מכאן מתבררת האנלוגיה בין הסלעים לבני‪-‬האדם‪" :‬אפילו סלעים נשברים ]‪[...‬‬ ‫ומה גם אנשים"‪ .‬נראה שהבחירה בסלעים נועדה להמחיש את ודאות השבירה‪.‬‬ ‫למרות היותם מייצגים הוויה של כוח‪ ,‬עמידה איתנה במקום בכל חילופי הזמן‬ ‫ותהפוכותיו‪ ,‬ברור מראש שהסלעים עתידים להישבר – וכך גם בני‪-‬אדם‪.‬‬ ‫המצב המדומה‬ ‫ראשיתה של השבירה נסתרת‪ .‬לא ניתן להצביע על גורם חיצוני כלשהו הפועל על‬ ‫הסלעים – אפילו הזמן‪ ,‬שאין מי שיכול להתחמק מכוחו המכלה‪ ,‬מוצג כמי שאין לו‬ ‫פגיעה הרסנית בסלעים‪ .‬אף חילופי המציאות ותהפוכות תנאי החיים אינם מפירים‬ ‫את שכיבתם הדוממת של הסלעים‪ .‬עמידה איתנה זו עשויה ליצור רושם של‬ ‫גדולה‪ ,‬שכן נדרשת עוצמה רבה בעמידה כנגד הזמן הזורם‪ ,‬על כל תהפוכותיו‪.‬‬ ‫אולם הדוברת מבחינה בין מצב נגלה למצב נסתר – בין אמת ודאית לאשליה‪.‬‬ ‫מאחורי מעטה השלווה מסתתרת אמת אכזרית‪ :‬למרות העדר ההשפעות ההרסניות‬ ‫החיצוניות קיימים הבקיעים‪ ,‬אלא שקיומם אינו מודע‪ .‬לפיכך השלווה והגאווה אינן‬ ‫אלא מצב מדומה‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫למרות השכיבה הדוממת‪ ,‬יש יסוד של קשב ודריכות בסלעים‪ ,‬והם מצפים למשהו‬ ‫מכריע‪ .‬משך הזמן הארוך מחזק את עוצמת הציפייה‪" :‬שנים רבות ]‪ [...‬שנים כה‬ ‫רבות ]‪ [...‬שנים רבות עוברות עליהם בציפייה"‪ .‬אף על פי כן‪ ,‬לא ברור האם‬ ‫מצפים הסלעים למישהו שיבוא וישבור אותם‪ ,‬או למישהו שיבוא ויגאל אותם‪.‬‬ ‫המילים‪" :‬מי שעתיד לשבר אותם ‪ /‬עדיין לא בא" יכולות להיאמר על‪-‬ידי הדוברת‬ ‫)שהיא כמעין מספר יודע‪-‬כול( או שזהו ביטוי לתודעת הסלעים שמצפים אולי‬ ‫לטוב‪ ,‬אך מודעים לכוונותיו ועוצמתו של הרע‪.‬‬ ‫נראה כי הדוברת יודעת את מה שנבצר מהסלעים לדעת‪ :‬הציפייה הדרוכה תוגשם‬ ‫בצורה אירונית‪ :‬במקום הביטוי המשיחי "עד שיבוא גואל" היא אומרת "עד שיבוא‬ ‫כלב ים קטן להתחכך על הסלעים ‪ /‬יבוא וילך"‪ .‬במקום ישות מופלאה‪ ,‬מופיע‬ ‫באקראי יצור קטן‪ ,‬חסר‪-‬ערך‪ ,‬מתחכך להנאתו על הסלעים‪ ,‬בא והולך‪ .‬זוהי שבירה‬ ‫בתוך שבירה‪ .‬השבירה הראשונית )הבקיעים הנסתרים( הייתה חלק מן הנוקשות‬ ‫הגאה של הסלעים; לאחריה באה שבירת הציפיות‪ ,‬ובעקבותיה – הפציעה הבלתי‪-‬‬ ‫נמנעת‪.‬‬ ‫מה גורם לשבר?‬ ‫דברים רבים גורמים לשברים אצל אנשים ‪ -‬כישלונות‪ ,‬אכזבות וכאבים מסוגים‬ ‫שונים‪ .‬אחד הדברים הכי מכאיבים הוא נטישה ועזיבה ע"י אחרים‪ ,‬תחושה‬ ‫שאחרים הפנו לנו עורף והתנערו מאיתנו‪ .‬כך גם בשיר‪ ,‬חשיפת השבר נגרמת‬ ‫כתוצאה מעזיבת כלב הים‪.‬‬ ‫באופן דומה‪ ,‬אחת מהתרופות העוצמתיות ביותר היא תמיכה של חברים‪ ,‬הענקה‬ ‫של תחושת שותפות‪ ,‬אכפתיות ואהבה לאחר‪.‬‬ ‫שתיקה‪ ,‬חוסר תזוזה וגאווה‬ ‫בשיר ישנו מתח בין הרושם שנוצר ובין המתרחש באמת‪ ,‬בין הפנים ובין החוץ‪.‬‬ ‫הבקיעים נסתרים אך הם ישנם‪.‬‬ ‫מאחורי חוסר התנועה של הסלעים‪ ,‬המסמלת את הימנעות האדם מחשיפת‬ ‫רגשותיו‪ ,‬עומדת היומרה שאנו מסוגלים להתמודד בכוחות עצמנו בלבד עם העובר‬ ‫עלינו‪ .‬לעיתים הדבר נכון אך לפעמים יש בכך גאווה והערכה מופרזת ומוטעית של‬ ‫כוחותינו‪.‬‬ ‫העובדה שלא מראים שום סימן או אות חיצוני לעולמינו הפנימי לא מאפשרת‬ ‫לאחרים לפנות אלינו ולתמוך בנו‪.‬‬ ‫קרבה דורשת חשיפה מסוימת של שני הצדדים וכשאנו מסרבים להיחשף אנו‬ ‫יוצרים תדמית של אבן וגורמים למציאות של ריחוק ופירוד‪ .‬מציאות שכזו‪ ,‬הנושאת‬ ‫מסר של התבדלות‪ ,‬חוסר צורך באחר וסירוב לשותפות עימו גם כן נושאת מסר‬ ‫של גאווה‪.‬‬ ‫פיצוח שאלה‪:‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫תשובה‪:‬‬

‫מהו התהליך הנפשי הנרמז בשיר?‬

‫התהליך הנפשי הנרמז הוא התמוטטות של אנשים בעקבות קשיים‬ ‫‪.1‬‬ ‫ופגיעות שהחיים מזמנים‪.‬‬ ‫מבחינה חיצונית בני אדם נראים זקופים ואיתנים‪" -‬מעין גאוה"‪ ,‬גם כשהכאב‬ ‫מכרסם מבפנים לכן אין זו גאווה אמיתית‪ .‬בני האדם‪ ,‬מכסים על הבקיעים‬ ‫הנוצרים בהם עד לרגע השבירה שבו המעטפת החיצונית איננה מחזיקה‬ ‫מעמד‪.‬‬

‫תשובות לעבודה בספרות‬ ‫שאלות‪:‬‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪.4‬‬

‫הסבר את המושג אנלוגיה‪.‬‬ ‫כיצד בא מושג זה בשיר?‬ ‫מה נושא השיר?‬ ‫תאר את תהליך השבירה של הסלעים‪.‬‬

‫תשובות‪-:‬‬ ‫‪ .1‬אנלוגיה‪ -‬יחס של דמיון‪ ,‬השוואה של שני דברים או יותר‪.‬‬ ‫‪ .2‬האנלוגיה בסיפור‪:‬‬ ‫הסלעים בשיר משלבים את מאפייני הסלע עם מאפייני האדם‪ :‬כסלעים הם לא‬ ‫זזים‪ ,‬הם חזקים ונוקשים אבל כמו בני אדם הם מנסים להסתיר את פגעיהם‪,‬‬ ‫כמו בני אדם הם מצפים לעתיד‪ ,‬וכמו בני אדם הם נפצעים ונפגעים ממגע רך‬ ‫של מישהו‪ ,‬השיר מעניק לסלעים תכונות אנושיות‪ ,‬רגשות וחושים‪.‬‬ ‫*שניהם נשברים בסופו של דבר‪ .‬לשניהם גאווה מדומה )יהירה בלתי‬ ‫גמישה(‪ ,‬גאווה חיצונית המתגלה כאשליה בלבד כי היא מסתיימת בשבירה‪.‬‬ ‫‪ .3‬נושא השיר‪:‬‬ ‫השיר "גאווה" עוסק בתהליך שבירתם של סלעים כסמל לתהליך שבירתם של‬ ‫בני‪-‬אדם‪ ,‬למרות ששנים רבות הם מצליחים להסתיר את השבירה מעיני כל‬ ‫)בגלל הגאוה(‪ .‬הדוברת טוענת כנראה שכל דבר נשבר‪ ,‬אפילו הסלעים‪ .‬על‬ ‫אחת כמה וכמה אנשים‪ .‬היא מתארת את הסלעים ליד הים השוכבים שנים‬ ‫רבות בחם ובקור‪,‬גאות ושפל ועם הצמחים ומסתירים את החריצים והבקיעים‬ ‫שבהם מתוך גאווה‪ ,‬הם לא מוכנים להראות את חולשתם‪ .‬עד שמגיע כלב ים‬ ‫המתחכך בהם וחושף את החריצים‪ .‬כך גם בני האדם‪.‬‬

‫‪ .4‬תהליך השבירה של הסלעים‪:‬‬ ‫א‪" .‬נסתרים הפקיעים"‪ :‬שבירה ראשונה‪ ,‬שהסלעים מנסים להסתיר‪.‬‬ ‫ב‪" .‬שנים רבות עוברות עליהם בציפייה"‪ :‬שבירת הציפיות‪ :‬הציפייה תוגשם‬ ‫בצורה אירונית‪ :‬במקום ישות מופלאה‪ ,‬מופיע באקראי יצור קטן‪ ,‬חסר‪-‬ערך‪,‬‬ ‫מתחכך להנאתו על הסלעים‪ ,‬בא והולך‪.‬‬ ‫ג‪" .‬ופתאום האבן נפצעת"‪ :‬הפציעה הבלתי נמנעת‪ .‬הנגרמת על יד כלב ים‬ ‫שבירת הגאווה‬ ‫הבקיעים הנסתרים מבהירים כי הגאווה והשלווה מדומות‪ .‬אבל יתכן מצב‪ ,‬שבו‬ ‫החשיפה‪ ,‬השבירה הסופית‪ ,‬תוביל דווקא לגאווה‪ .‬לעתים הכישלון עשוי להיות‬ ‫ביטוי לגאווה‪ .‬הכישלון הבונה מבטא את השבירה המאפשרת בנייה מחדש‪.‬‬ ‫יכולתו של האדם להישאר גאה גם אחרי כישלון ‪ /‬שבירה מסמנת את העוצמה‬ ‫האנושית‪.‬‬ ‫הופעתו המקרית של כלב הים הקטן‪ ,‬המתחכך להנאתו‪ ,‬שוברת את ציפיית‬ ‫הסלעים‪ .‬קיימת אי‪-‬התאמה בין משקלה הרב של הציפייה לבין מיעוט ערכו של‬ ‫הגורם האחרון לשבירה‪ .‬מכאן נובע שלפעמים השבירה נגרמת מפגיעה של‬ ‫דבר "קל" מאוד‪ ,‬ובזאת ניתן ביטוי עז לרגישות ושבריריות נפש האדם‪.‬‬